הנער שחלה במחלת ארדהיים-צ'סטר
נער בן 15 אובחן כסובל מסרטן דם נדיר ביותר, הנפוץ בעיקר בקרב מבוגרים, והוא שרד כדי לספר את סיפורו
מאת אליזבת ס. אנדרסון, ECD Global Alliance
13 ביולי 2017
“האם אתה מכיר צעירים נוספים הסובלים ממחלת ארדהיים-צ'סטר?” שאלתי את מייקל אוליבר לגבי המחלה הנדירה ביותר שלו. “אף אחד,” הוא ענה.
מייקל בן 17 כיום, אך הוא היה בן 15 כשסוף סוף אובחן כחולה במחלת ארדהיים-צ'סטר (ECD). ECD היא סוג נדיר מאוד של סרטן הדם שעלול לפגוע במספר איברים בגוף, כולל המוח, ועלול להתקדם עד כדי סכנת חיים, במיוחד אם אינו מטופל. מה שמיוחד במיוחד במקרה של מייקל הוא שהוא אחד ממספר מצומצם של צעירים וילדים המתמודדים עם מחלה הפוגעת בעיקר בגברים ובנשים בגיל העמידה. עובדה זו הופכת את האבחנה של מייקל כ-ECD לנדירה עוד יותר מהרגיל.
הצעיר, תושב סטאפורד שבווירג'יניה, חי כיום, על פי כל הדיווחים, חיים של נער רגיל המתכונן ללימודי סיעוד באוניברסיטה. הוא אוהב לבלות עם שלושת אחיו הצעירים, משחק כדורסל, ואפילו יש לו כלב משלו – "גוסט", תערובת של צ'יוואווה ובישון – שהוא נהנה לטפל בו. מאז שהיה ילד, מייקל סבל ממחלה קשה. עם זאת, כיום מצבו הרפואי יציב הודות להשתתפותו בניסוי קליני בתרופה.
“היינו הולכים לרופא הילדים שלו מאז שהיה בן 12, כי מייקל התחיל לסבול מתסמינים מוזרים מאוד.” אמו של מייקל, ג'סיקה קולון, נזכרת כיצד החל המסע לאבחון ה-ECD. “הוא עסק בספורט. הוא תמיד רץ, תמיד היה פעיל, אז רופא הילדים פשוט ייחס את זה לכאבי גדילה ולגיל ההתבגרות.”
מייקל סבל מכאבי ראש מתישים, סחרחורות בעת פעילות גופנית, כאבי עצמות, והיה מאבד משקל למרות מאמציו ומאמציה של אמו להבטיח שיגדיל את צריכת החלבון שלו. מבין כל התסמינים שמייקל התמודד איתם, דווקא כמות המים שהוא היה שותה היא זו שהדאיגה את ג'סיקה יותר מכול. היא נזכרת: “הוא התחיל לשתות גלונים של מים. אז חשבתי שאולי צריך לבדוק אם יש לו סוכרת, אבל רופא הילדים אמר שאין לו שום בעיה.”
לבסוף, ביום הראשון של השנה החדשה בשנת 2015, הכאבים והמחלה של מייקל הגיעו לרמות בלתי נסבלות, וג'סיקה לקחה את בנה למרפאת חירום. היא מודה: “פשוט התחננתי בפני האחות במרפאת החירום. אמרתי: ”בבקשה, רק תעזרי לי! אני לא יודעת מה לא בסדר עם הבן שלי, אבל משהו לא בסדר איתו!" הפעם, הצוות הרפואי הקשיב לה.
חלפו חודשים עד שהרופאים הגיעו לאבחנה הבלתי צפויה, אך הוודאית, של ECD אצל מייקל, לאחר שביצעו ביופסיות של בלוטת יותרת המוח ושל גידול במוח בהמשך אותה שנה. ביום האם של שנת 2015, כאשר ג'סיקה הייתה מאושפזת בבית החולים עם בנה הצעיר ביותר בשל בעיה בלב, ולאחר הביופסיה השנייה במוחו של מייקל, אושרה האבחנה של ECD.
ג'סיקה משחזרת את תגובתו של מייקל לאבחנה שקיבל. “אני זוכרת בבירור את הרגע שבו מייקל אמר: ‘לפחות אני יודע שאני לא משוגע. יש לי בעיה. אני שמח שזה קורה לי ולא לאחי ולאחותי, כי אני חזק מספיק כדי להתמודד עם זה’.”
מהרגע שהחל לחוש ברע, ועד שהתקבל לניסוי קליני לטיפול בשנת 2016, מייקל התמודד עם השינוי בחייו שהמחלה כפתה עליו. לאחר שסוף סוף קיבל אבחנה, הרופאים שלו החלו לתת לו סטרואידים וטיפולי כימותרפיה. הם האמינו שהדבר יסייע במיגור הסרטן, אך המצב רק החמיר. לפני הטיפול, הוא היה יכול לשחק כדורסל וכדורגל וללמוד בבית הספר. ככל שהמחלה התקדמה, מספר האשפוזים בבתי חולים לצורך ביופסיות גדל, והטיפול התרופתי נמשך, הוא נאלץ להפסיק לעסוק בספורט והחמיץ כל כך הרבה ימי לימודים, עד שהיה בסכנה שלא יסיים את לימודיו בתיכון. מייקל נזכר איך זה היה להיות חולה כל כך. “הייתי אומר שזו הייתה כנראה התקופה הקשה ביותר שחוויתי כמי שחולה. זה היה קשה כי התרופות גרמו לי להיות רגיש מאוד, ואז עליתי הרבה במשקל.”
למרבה המזל, המצב השתפר. חבר של המשפחה יצר קשר בין ג'סיקה ומייקל לבין ד"ר אלי ל. דיאמונד, רופא במרכז ההפניה הרפואית של ECD Global Alliance במרכז הסרטן "ממוריאל סלואן-קטרינג". ד"ר דיאמונד התייעץ עם הרופאים של מייקל בנוגע לשינוי תוכנית הטיפול שלו לרפואה מדויקת ניסיונית. הטיפול החדש הראה תוצאות חיוביות בקרב מטופלים בוגרים, וד"ר דיאמונד סבר שזו עשויה להיות אופציה טובה עבור מייקל.
מייקל עובר את הטיפול הניסיוני במרכז הרפואי הלאומי לילדים בוושינגטון, די.סי. כבר למעלה משנה, ומדווח על תוצאות מעודדות. מייקל מספר בהתלהבות: “זה הדבר הכי טוב. זה מדהים. הטיפול ממוקד. אז, יש הרבה פחות תסמינים, אבל הגידולים ברגלי כמעט נעלמו והגידולים במוח שלי יציבים, אז זה מדהים.”
הברית העולמית ל-ECD (ECDGA), העמותה היחידה ללא כוונת רווח המוקדשת לתמיכה באנשים הסובלים מ-ECD, מונה רק 16 חולים שאובחנו ב-ECD בילדותם, מתוך סך של 442 מקרים. ECD אינה מחלה שלדעת החוקרים פוגעת בילדים באופן נפוץ; עם זאת, היא קשורה להיסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס (LCH), הנפוץ בקרב ילדים. קיימת סברה כי שכיחות ה-ECD עשויה להיות גבוהה יותר מהנתונים המדווחים עקב אבחון שגוי, שכן התסמינים עלולים להיות מיוחסים למחלות אחרות. לפיכך, ייתכן שמספר הילדים והמתבגרים הסובלים מ-ECD גבוה מההערכות.
הברית מממנת מחקרים וסימפוזיונים שנתיים במטרה לחבר בין אנשי מקצוע רפואיים בעלי ידע בתחום ה-ECD ובין אלה המתעניינים בו, כדי לקדם את ההבנה והטיפול ב-ECD. הודות למשאבים של ה-ECDGA, הצליח אותו חבר המשפחה לגלות את ד"ר דיאמונד, ובזכות הארגון הצליחו גם מייקל וגם ג'סיקה למצוא תמיכה רגשית בקרב קהילת החברים בארגון.
למרות שמייקל מעולם לא יצר קשר עם חולה ECD צעיר אחר, הוא מצא תמיכה באמצעות קשר מכתבים עם חולה ECD בוגר אחר. ג'סיקה מספרת על הקשר הזה: “הם היו חברים לעט. הם היו שולחים זה לזה מיילים כל הזמן. הם פשוט החליטו לכתוב זה לזה, ולפני ששמנו לב, הם כבר היו מתכתבים כל הזמן במהלך הטיפולים של שניהם. ולא בהכרח על ECD, אלא פשוט דיברו על החיים. ובאותה תקופה, זה באמת עזר מאוד כי מייקל היה בדיכאון עמוק. הוא עבר כל כך הרבה, והיה לי קשה לדבר איתו, כי לא ידעתי איך הוא מרגיש.”

ג'סיקה מצאה נחמה גם בשיחות עם מטפלים אחרים במסגרת “קבוצת המטפלים ב-ECD” של ה-ECDGA, קהילת צ'אט מקוונת המורכבת ממטפלים ב-ECD שנועדה לתמוך זה בזה. ג'סיקה מסבירה מדוע קבוצת התמיכה המקוונת הועילה לה. "היו רגעים שפשוט לא ידעתי יותר מה לעשות. ואם לא הייתי מדברת איתם בשעות הלילה המאוחרות, הייתי פשוט בוכה עד שנרדמתי כמעט כל לילה. אבל הם עזרו לי מאוד."
בנוסף למימון מחקרים, לארגון סימפוזיונים רפואיים וליצירת קשרים בין קהילות הרופאים, החולים והמטפלים בתחום ה-ECD, ה-ECDGA מארגנת גם כנס שנתי של "מפגש חולים ומשפחות", המוקדש לחינוך ולגיבוש קהילתי. מייקל וג'סיקה מצפים שניהם להשתתף באירוע שיתקיים באוקטובר הקרוב בעיר ניו יורק ולפגוש לראשונה אנשים אחרים המושפעים מהמחלה הנדירה ביותר.
החוויה של מייקל וג'סיקה עם ECD הייתה מורכבת ומפרכת, אך שניהם למדו לקחים חשובים לחיים מתוך מה שעברו. מייקל גילה ממדים חדשים של כוחו והתמדתו. הוא מייעץ: “הבנתי שאני מסוגל לעשות יותר דברים ממה שאני חושב שאני מסוגל. ואני יכול לומר את אותו הדבר לאחיי. בהחלט ייתכן שלא הייתי מסיים את התיכון, אבל הצלחתי. אז התחלתי לומר לאחיי: אל תתנו לתבוסה להביס אתכם.”

ג'סיקה גם אימצה תפיסה חדשה של התמדה בתור אם. היא מייעצת להורים אחרים המתמודדים עם ילד חולה קשה: “גם אם אתם לוקחים את הילד לרופא, וגם אם אומרים לכם שאין שום בעיה, ואתם באמת, באמת מרגישים שמשהו לא בסדר – אל תתייאשו. פשוט סמכו על האינטואיציה שלכם ואל תתייאשו. אל תקבלו את הטענה שאין שום דבר לא בסדר עד שלא מיציתם באמת את כל האפשרויות, ועשיתם באמת את כל הבדיקות ועשיתם הכל.”
אם ברצונכם ללמוד עוד על מחלת ארדהיים-צ'סטר, או אם אתם סבורים שאתם או מישהו הקרוב ללבכם עלולים לסבול ממחלה זו, בקרו באתר www.Erdheim-Chester.org. אתר האינטרנט של ECD Global Alliance מהווה את המקור המוביל עבור חולים, בני משפחה ואנשי מקצוע בתחום הרפואה, המאפשר להם ליצור קשר זה עם זה ולקבל סיוע במאבק במחלת ארדהיים-צ'סטר.

