אני נדיר

מה שאני רוצה שאחרים ידעו על החוויה שלי עם מחלת ארדהיים-צ'סטר.

מאת ג'נט בונג'
קנטקי – 10 בספטמבר 2018

בתחילת 2015, לאחר עשר שנים של “מה קורה פה, ואני באמת לא אישה שמתלוננת כל הזמן”, אובחנתי כחולה במחלת ארדהיים-צ'סטר (ECD). במאמר הראשון שקראתי נכתב שאמות תוך שלוש שנים.  ובכן, עברו שלוש שנים וחצי, ואני עדיין חיה וקיימת, אז הנה הסיפור בקצרה.

כל תיאור של ECD מתחיל ב“נדיר מאוד”. המאמרים עשויים להזכיר סרטן הדם, צמיחה חריגה של תאי דם לבנים המכונים היסטיוציטים… וכן הלאה. האונקולוג הראשי שלי נמצא במרכז הרפואי ממוריאל סלואן קטרינג (MSK), משום שד“ר ”ברייניאק" דיאמונד חוקר את ה-ECD כעבודת חייו.  נבדקתי במרפאת מאיו, במכונים הלאומיים לבריאות ובאוניברסיטת דיוק. כמו כן, דיברתי, כתבתי ונראיינתי ב-MD אנדרסון וב-MSK. זה עתה הפסקתי את הטיפול הכימותרפי השלישי שלי בשלוש השנים האחרונות בגלל תופעות לוואי.  למרות שאני רואה בד"ר דיאמונד את הרופא המוביל ברשימה שלי, מטפלים בי לפחות חצי תריסר רופאים באוניברסיטת קנטקי. אני חושבת שיש לי את העונג המיוחד(?) להיות המטופלת הראשונה עם ECD באוניברסיטת קנטקי.

אני אסירת תודה על החיים, ואני ממש לא אסירת תודה על כך שיש לי מחלה כרונית שהיא למעשה סרטן. רבים רואים בסרטן הזה מחלה שניתן לטפל בה; אולי אתה חולה מאוד, ואז זה נגמר.  האם החיים שלי השתנו? כן! אני לא יכולה לעבוד בתחום שלי כאחות מוסמכת, כי כושר הסיבולת שלי מוגבל.  כמו שד"ר דיאמונד אמר לי, עברתי שינוי מבני, ולכן הסחרחורות כאן כדי להישאר. כמי שהייתה בעבר אחות בטיפול נמרץ יילודים, טיפול בתינוקות לא הולך יחד עם סחרחורות. איכס… למרות הנגעים שהסתתרו במוחי, אני עדיין מסוגלת לחשוב.

זה הסיפור שלי. אני אפילו לא יכול לספור את מספר האנשים שאיתם שיתפתי אהבה ואמונה, כי זה נותן לאדם קהל! תכלית… לא מה שתכננתי, אבל אי אפשר להתווכח עם אלוהים (ניסיתי).

 

קראו סיפורים נוספים על המסע של ג'נט עם ECD:

כתבה שפורסמה במרץ 2016 בעיתון מקומי – “אם אמות מחר, אלוהים עדיין ישלוט בכל.”

כתבה מיולי 2016 שנכתבה על ידי צוות ECDGA – קבוצה שאף אחד לא מבקש להצטרף אליה